אלון מאסק ממשיך למקד את המאבק המשפטי שלו מול OpenAI סביב השאלה הבסיסית שמלווה את החברה כמעט מראשיתה: האם ארגון שהוקם כדי לפתח בינה מלאכותית לטובת האנושות רשאי להפוך בפועל למכונה עסקית שמרכזת ערך פרטי בקנה מידה חסר תקדים. לפי דיווחים עדכניים, מאסק תיקן את כתב התביעה כך שכל פיצוי שייפסק, אם ייפסק, לא יועבר אליו אישית אלא לקרן העמותה של OpenAI. מבחינתו, זהו ניסיון להציג את ההליך לא כתביעה כלכלית פרטית אלא כמאבק על נאמנות לייעוד המקורי של הארגון. מן העבר השני, OpenAI דוחה את הטענה הזו ומציגה את המהלך כחלק ממה שהיא מגדירה דפוס מתמשך של הטרדה מצד יריב עסקי. העימות הזה כבר מזמן אינו רק סכסוך בין מייסדים לשעבר; הוא הפך למבחן עקרוני לגבולות שבין עמותה, שליטה, הון וסיכון ציבורי בעולם ה-AI.
מה בדיוק שינה מאסק בתביעה
ליבת העדכון היא פשוטה אך טעונה מאוד מבחינה משפטית וציבורית: מאסק מבקש כעת שהכסף, אם בית המשפט יקבע שנגרם נזק ויפסוק פיצויים, יוחזר למסגרת הציבורית-עמותתית ולא לכיסו הפרטי. זהו שינוי בעל משמעות תדמיתית וגם מהותית. במשך חודשים OpenAI טענה שהתביעה נועדה לשרת אינטרסים תחרותיים של מאסק, שכבר מפעיל את xAI ומתחרה ישירות על טאלנטים, מחשוב, שותפויות והשפעה רגולטורית. ההפניה של הסכומים האפשריים לקרן העמותה נועדה לנטרל לפחות חלק מהביקורת הזו ולחזק את הטיעון שמאסק מבקש להשיב נכס ציבורי לייעודו המקורי. עם זאת, גם אם מאסק לא יקבל את הכסף ישירות, אין פירוש הדבר שאין כאן אינטרס אסטרטגי רחב יותר: ניצחון משפטי כזה עשוי לחזק מאוד את עמדתו בזירה הציבורית, לפגוע באמינות של OpenAI ולשנות את כללי המשחק עבור חברות AI נוספות שמנסות לשלב שפה של שליחות ציבורית עם מבנה הון אגרסיבי.
- הפיצויים האפשריים, לפי הערכות שהוגשו בהליך בחודשים האחרונים, נעים בטווח עצום של עשרות מיליארדי דולרים ועד כ-134 מיליארד דולר, ובחלק מהסיקור אף הוזכר מספר גבוה יותר על בסיס שווי הקרן.
- מאסק טוען כי OpenAI התרחקה מההתחייבויות המקוריות שניתנו לו כאשר תמך בהקמתה כמסגרת ללא מטרת רווח.
- OpenAI מצדה טוענת שהתביעה חסרת בסיס ומהווה חלק ממאבק עסקי ופומבי שמנהל נגדה מאסק זה תקופה ארוכה.
הרקע: מהעמותה של 2015 אל מבנה ה-PBC
כדי להבין מדוע שאלת היעד של הפיצויים חשובה כל כך, צריך לחזור למבנה המקורי של OpenAI. החברה הוקמה ב-2015 כארגון ללא מטרת רווח, עם הצהרה ערכית ברורה שלפיה פיתוח בינה מלאכותית מתקדמת צריך להיעשות לטובת כלל האנושות ולא בשליטה סגורה של תאגיד יחיד. בהמשך, לנוכח צורכי ההון העצומים של אימון מודלים, הוקמה ב-2019 ישות מסחרית תחת שליטת העמותה, תחילה במודל capped-profit. משם הדרך לשינוי עמוק יותר הייתה קצרה יחסית. לפי דיווחים שפורסמו לאורך 2025, OpenAI ניהלה מגעים רגולטוריים ממושכים ובאוקטובר 2025 השלימה ארגון מחדש שבמסגרתו הישות העסקית הפכה ל-Public Benefit Corporation, בעוד הגוף העמותתי, שכיום מכונה OpenAI Foundation, שמר על שליטה וקיבל החזקה מהותית בחברה החדשה. בדיווחים שונים הוערכה האחזקה הזו בכ-26%, ובזמן הארגון מחדש יוחס לה שווי של כ-130 מיליארד דולר.
זהו לב הפרדוקס: OpenAI ביקשה לשמר נרטיב של שליחות ציבורית, אבל במקביל בנתה תשתית תאגידית שמייצרת ערך בקנה מידה חריג אפילו ביחס לעולם הטכנולוגיה. השילוב הזה מאפשר לה לטעון כי העמותה עדיין נהנית מן ההצלחה העסקית ולכן השליחות המקורית לא ננטשה, אלא עודכנה לצורכי המציאות. מבקריה, ובהם מאסק, טוענים את ההפך: ברגע שמערך התמריצים, מבנה הבעלות, הסכמי ההשקעה והיחסים עם Microsoft הפכו למרכז הכובד, הייעוד הציבורי נדחק לשוליים. המשפט שמתקרב לא נועד רק לברר אם למאסק נגרם נזק, אלא גם אם ההבטחות המוקדמות בדבר אופי הארגון היו מחייבות, ואם שינוי המבנה נשאר בתוך גבולות המותר לדין התאגידי והעמותתי בארצות הברית.
כמה כסף באמת עומד על הפרק
המספרים שנזרקו לאוויר בתיק הזה הם חלק מהסיבה שהסיפור מושך תשומת לב הרבה מעבר לעולם המשפט. בינואר 2026 דווח כי מאסק מבקש פיצויים בטווח של 79 עד 134 מיליארד דולר מ-OpenAI ומ-Microsoft, בטענה ל"רווחים שלא כדין" שנבעו מהסטייה מן המתווה המקורי. שופטת פדרלית בקליפורניה כבר הבהירה בתחילת השנה שיש די ראיות כדי לאפשר לחבר מושבעים לדון בלב התיק, גם אם שאלות מסוימות ביחס להיקף הנזק ולחלקה של Microsoft עוד דורשות מיקוד. בינתיים, בסיקור העדכני סביב התיקון לכתב התביעה הופיע גם מספר של 150 מיליארד דולר, ככל הנראה כנגזרת של שווי פוטנציאלי גבוה יותר של אחזקת הקרן או של תרחישי נזק מרחיבים יותר. חשוב להדגיש: אלה אינם סכומים שנפסקו, אלא טווחים והערכות במסגרת מאבק משפטי שבו הצדדים מנסים לעצב את גבולות הסיכון עוד לפני תחילת המשפט עצמו.
- הטווח שדווח בתחילת 2026: 79–134 מיליארד דולר.
- המספר 150 מיליארד דולר הופיע בדיווחים עדכניים כהפניה לתקרה פוטנציאלית או לשווי גבוה יותר של נכס העמותה.
- עצם קבלת המסגרת הזו לדיון אינה מבטיחה שבית המשפט או חבר המושבעים יאמצו אותה במלואה.
עמדת OpenAI: לא מאבק ערכי, אלא מהלך של מתחרה
מבחינת OpenAI, קשה לנתק את התביעה מהעובדה שמאסק כבר אינו רק מייסד-עבר מאוכזב אלא בעלים של xAI, אחת היריבות הישירות והשאפתניות בשוק. לכן החברה ממסגרת את כל המהלך לא כוויכוח תמים על מסמכי יסוד, אלא כמאמץ להכביד על מתחרה באמצעות הליך משפטי, רעש ציבורי ולחץ רגולטורי. גם הניסיון של מאסק להגיש ב-2025 הצעת רכש של 97.4 מיליארד דולר לנכסים שבשליטת הזרוע העמותתית שימש את OpenAI כהוכחה לכך שמאחורי הרטוריקה על טובת הציבור יש גם ניסיון להשפיע על מבנה השליטה בחברה. מנגד, אנשיו של מאסק טוענים שהצעת הרכש עצמה נועדה להמחיש את ערך הנכסים שהוסטו, לשיטתו, ממסלול ציבורי למסלול מסחרי. במילים אחרות, שתי הגרסאות לסיפור שונות לא רק בפרשנות המשפטית, אלא גם בהבנה הבסיסית של המניע: האם מדובר במייסד שמנסה להשיב מסגרת ציבורית לייעודה, או במתחרה שמנסה להגביל שחקנית חזקה ממנו.
כאן נכנסת גם Microsoft לתמונה. השותפות בינה לבין OpenAI היא אחת העסקאות המשפיעות ביותר בעידן ה-GenAI: היא כוללת השקעות, גישה לתשתיות ענן, שיתופי מוצר והטמעה עמוקה באקוסיסטם הארגוני. דיווחים קודמים העריכו את חלקה של Microsoft במבנה החדש בשיעור מהותי מאוד, עם שווי שהגיע לכ-135 מיליארד דולר על בסיס ההסכמים וההמרות. עבור מאסק, זהו נדבך מרכזי בטענה שהערך שנבנה סביב OpenAI כבר אינו משרת בראש ובראשונה מטרות ציבוריות. עבור OpenAI, זו דווקא הראיה לכך שלא ניתן לבנות מודל בינה מלאכותית מתקדם ותחרותי בלי הון עתק, מחשוב והסכמים מסחריים עמוקים. המשפט, לכן, יבחן לא רק מסמכים היסטוריים אלא גם את השאלה הפרקטית: האם אפשר בכלל להחזיק חזון ציבורי טהור בתחום שעלות הכניסה אליו נמדדת בעשרות מיליארדי דולרים.
למה זה חשוב מעבר למאסק ול-OpenAI
החשיבות של הסיפור חורגת בהרבה מן האגו של שניים מהשמות הגדולים בתעשייה. אם בית המשפט יקבע שלתורמים, מייסדים או בעלי עניין מוקדמים יש עילה לתקוף בדיעבד שינוי עמוק במבנה של עמותת טכנולוגיה, ההשלכות יורגשו בכל התעשייה. יותר ויותר יוזמות AI משתמשות בשפה של בטיחות, טובת הציבור, אחריות ו-benefit, ובמקביל בונות שכבות של השקעה פרטית, מנגנוני שליטה ותמריצי צמיחה. פסק דין שייתן משקל מחייב להבטחות יסוד עלול לגרום לדירקטוריונים, יועצים משפטיים ורגולטורים להחמיר מאוד בכל הקשור להצהרות ציבוריות של חברות AI. הוא עשוי גם לעודד בדיקה מעמיקה יותר של מודלים כמו PBC ושל השאלה האם הם באמת שומרים על ייעוד ציבורי, או בעיקר מספקים שכבת לגיטימציה נוחה לעסק עתיר הון.
- רגולטורים עשויים לבחון מחדש כיצד חברות AI מציגות שליחות ציבורית מול מבנה רווחי בפועל.
- משקיעים עלולים לדרוש בהירות גדולה יותר לגבי זכויות שליטה, חובות נאמנות ושימוש עתידי בנכסי עמותה.
- יזמים בתחום ה-AI ילמדו שהצהרות ערכיות מוקדמות עלולות להפוך בהמשך לנקודת תורפה משפטית.
מנקודת מבט ישראלית, יש כאן כמה לקחים חשובים במיוחד. ישראל בונה את עצמה כמרכז ל-AI יישומי, לתשתיות סייבר, לשבבים, לבריאות דיגיטלית ולחברות מודל משלימות. חלק גדל מהחברות המקומיות מדבר בשפה של השפעה חברתית, בטיחות, אמון וערך ציבורי, במקביל לרצון טבעי להגיע להנפקה, מכירה או גיוסי עתק. התיק של מאסק מול OpenAI מראה שהפער בין הצהרת ייעוד לבין מבנה הון עלול להפוך בעתיד למוקד סיכון של ממש. עבור יזמים, משקיעים ועמותות מחקר בישראל, זו תזכורת לכך שממשל תאגידי אינו עניין משני: הגדרה מדויקת של שליחות, מנגנוני בקרה, זכויות תורמים, ניסוח מסמכי יסוד וקשר בין הישות הציבורית לבין הזרוע המסחרית הם כבר לא רק נושאים משפטיים, אלא חלק אינטגרלי מניהול סיכונים אסטרטגי.
בסופו של דבר, העדכון של מאסק לא משנה את העובדה שההליך עדיין רחוק מהכרעה, וש-OpenAI ממשיכה לדחות את הטענות נגדה מכל וכל. אבל הוא כן משנה את האופן שבו הציבור, הרגולטורים ואולי גם חבר מושבעים עתידי עשויים להבין את התיק. במקום ויכוח שניתן היה למסגר כתביעת ענק אישית של האיש העשיר בעולם, מאסק מנסה כעת להציג את עצמו כמי שמבקש להשיב ערך למסגרת שאמורה הייתה לשרת מטרה ציבורית. גם אם זו אסטרטגיה משפטית ותדמיתית מחושבת, היא נוגעת בשאלה אמיתית ומטרידה: מי אמור ליהנות מהערך שנוצר כאשר ארגון שנוסד בשם האנושות הופך לאחת החברות החזקות בעולם. זו כבר לא רק שאלה על OpenAI. זו שאלה על כל התעשייה.